Arik Eber’s poems chart the thorny journey of an ex-Soviet Jewish émigré to find his place in Israeli society. Written by a poet and spoken word artist who is equally at home in Hebrew and Russian, Eber’s poetry gives voice to the author’s raw experience of dual diaspora, loss of identity, and cultural hybridity.
In the poems which follow, Eber taps into humor and grotesque irony to revise the triumphalist Zionist narrative of Soviet Jews’ arrival in Israel. With a timeline extending from the late Cold War era into the 1990s and the new millennium, these poems demonstrate that for many ex-Soviet immigrants, the desired homecoming was never achieved. Instead, the poems give voice to the complex experience of having multiple homes while experiencing homelessness.
Arik Eber was born in Leningrad (today St Petersburg) and arrived in Israel in 1990. He is a musician, poet, spoken word artist, and one of the co-founders of the Israeli Poetry Slam association. To date, he released two music albums: Meanwhile I Can Say (2018) and A Father in the Making (2019). His poetry has been published in leading literary journals and magazines in Israel and performed at various venues across Israel.
Both poems were translated into English by Alex Moshkin and Zackary Sholem Berger.
1990
A boys choir from Israel arrives at the Grand Choral Synagogue in St. Petersburg
This is how 1990 began
I don’t remember any of their songs
And that’s not the point really
What I do remember is the chewing gum
Bazooka
That they handed me
I’d never seen anything like it
A comic strip that absolutely nobody could understand
What’s funny about it
I chewed this gum for two weeks in a row
Chewing during the day
Then carefully laying it on a shelf at night
A ritual I repeated with all chewing gums
Which were then
A truly rare
Commodity.
They took away my dog
A Rottweiler named Chase
Sold it to a security company
For a long time I’ll be shaken by the thought: what did they do with that benevolent creature
Although we got him for protection from the antisemitic mob
Actually he’d lick anyone who’d enter the house from head to toe.
Dollar
My dad’s friend gives me a dollar and says
Hide it in your shoes when you go through customs
Traitors are not allowed to take foreign currency out of the country
I’m frightened
But succeed in the task like James. Fucking. Bond.
Actually, we were supposed to move to the United States
But it closed the door right in our faces
Imagine
How easily
I could be Amurican right now
Doing spoken word in Wisconsin or something.
A friendly clerk at the Ben Gurion airport decides
That the name my mother gave me
Isn’t suitable for the Israeli climate
So he writes on my ID card instead
Ariel
Why not Arnon
Or Arie
or
Boaz
Why not Boaz?! Boaz is a good fit for me, no?
Or something practical like
Aaron
With Aaron I’d probably be a star student in the religious school where I spent second grade
Not because my parents believed in the Jewish God or anything like that
But because that school was just across the street and free
And that’s perfect for a Russian boy, poor and stinking
There for the first time in my life I heard the phrase:
Stinking Russian.
By the way, do you know why Russians stank in the early 90s?
I have a theory
As you know, they took all their furniture
All of them
And stuck them into tiny containers
In unbearably humid conditions
And shipped them across the continent for six months
Offloaded them in some port in Haifa or Ashdod
Then all this half-rotten furniture was crammed into tiny apartments
What the hell did they expect?
The stench stuck to everything
Like communism.
We didn’t think it would collapse
My father would tell me a few years later
We thought it was just a lull, things would get back to normal,
We had to take advantage of this slit in the Iron Curtain
He was wrong
Communism crumbled
The nimble-fingered and quick-witted managed to seize a juicy piece of property
belonging to the state
Some of his good friends got
Incredibly rich
My Dad
Cleans a pool in Neve Yaakov in East Jerusalem
My mother cries
For his two academic degrees
For her medical studies
For the elegant buildings of St. Petersburg which she left behind
Because of the heat
Because she can’t talk to strangers on the street
At the sight of her two sons
In gas masks
In a “sealed” room
Dreading death by gas
That’s how 1991 began.
1990
מקהלת בנים מארץ ישראל מגיעה לבית הכנסת הגדול בסנט פטרבורג
כך התחילה שנת 1990
אני לא זוכר בדיוק מה הם שרו שם
זה גם פחות משנה
אני זוכר בבירור את המסטיק
בזוקה
שהם הביאו לי במתנה
מסטיק שכמותו לא ראיתי מעודי
עם קומיקס שאני ואיש סביבי לא היה מסוגל להבין
מה מצחיק בו
לעסתי את המסטיק הזה במשך שבועיים
לועס כל היום
מניח על המדף בלילה
כמו שעשיתי עם כל המסטיקים שלי
שהיו אז מצרך
כל כך
.נדיר
לוקחים לי את הכלב האהוב שלי
רוטווילר בשם צייס
ומוכרים אותו לחברת שמירה
לימים אני אתחלחל מהמחשבה, מה הם עשו שם לאותו ייצור אוהב אדם
שאמנם נקנה בכדי להגן עלינו מפני הפורעים האנטישמיים
.אך למעשה היה מלקק מכף רגל עד ראש כל מי שנכנס לבית
דולר
חבר של אבא שלי נותן לי דולר במתנה ואומר
תחביא אותו במגף כשאתם עוברים במכס
אסור לבוגדים להוציא מט”ח מהמדינה
אני מת מפחד שייעלו עליי
.אבל צולח את המשימה כמו ג’יימס פאקינג בונד
בכלל היינו אמורים לעלות לארה”ב
אבל אלה סגרו את דלתות העלייה ממש בפרצופינו
תארו לכם
באיזו קלות
הייתי יכול להיות אמריקאי עכשיו
.לעשות ספוקן-וורד בוויסקונסין או משהו כזה
פקיד נחמד בבן גוריון מחליט
שהשם שנתנה לי אימי
לא מתאים לאקלים הארצישראלי
כותב בתעודת הזהות
אריאל
למה לא ארנון
או אריה
או
בועז
?למה לא בועז?! תפור עליי בועז, לא
או משהו פרקטי
אהרון
‘עם אהרון בטח הייתי מככב בבית הספר הממלכתי דתי בו ביליתי את כיתה ב
לא בגלל שההורים שלי האמינו באלוהיי ישראל מי יודע מה
אלא שבית ספר מעבר לכביש ובחינם זה מושלם
לילד רוסי, עני ומסריח
שם לראשונה אני שומע את צמד המילים
.רוסי מסריח
?אגב, אתם יודעים למה רוסים הסריחו בתחילת שנות ה 90
יש לי תאוריה
הם לקחו את כל הרהיטים שלהם
כל הרהיטים שלהם
דחסו אותם למכולות
בתנאי לחות לא אופטימליים
השיטו אותם במשך חצי שנה מסביב ליבשת
פרקו אותם באיזה נמל אשדוד או משהו
ואז דחסו את כל הרהיטים הרקובים למחצה הללו לתוך דירות קטנטנות של עולים חדשים
?מה הם ציפו לעזאזל
הסרחון דבק בהכל
.כמו הקומוניזם
לא האמנו שהוא ייפול
ייאמר לי אבא שלי כמה שנים לאחר מכן
חשבנו שזאת רק הפוגה זמנית עד שיישוב וייעמוד על רגליו האיתנות
ואת החלון הזה שנפער במסך הברזל חייבים לנצל
הוא טעה
הקומוניזם התפורר
מהירי המחשבה והיד הצליחו לתפוס נתח עסיסי מרכוש שהיה שייך עד אז למדינה
כמה מחבריו הטובים התעשרו
עושר של ממש
אבא שלי
מנקה את הבריכה של נווה יעקב בירושלים
ואמא שלי בוכה
בוכה על שני התארים שלו
על לימודי הרפואה שלה
בוכה על החום
על חוסר היכולת לדבר עם זרים ברחוב
על בנייניה האציליים של סנט פטרבורג שהיא השאירה מאחור
בוכה למראה שני בניה
במסכות אב”כ
בחדר אטום
.בצל איום של מוות בגז
.כך התחילה 1991
“Who am I, what?”
At eight: cut right out from the Soviet Union
And pasted into Israel. What could I do?
I, a Russian boy, in a religious school
Who was told that God rules
But just as I learned how and when to pray
My parents decided that God was not the way
First they say religious, then they say not. For God’s sake!
What am I, who am I, who am I
Who am I, who am I, who am I, what?
In middle school I took another look around
Confused, what can I do if there’s no God to be found
I realized that in Jerusalem to be popular and cool
I had to be more like the Moroccan youth
Moroccan is code for all Mizrahi Jews
Moroccan, Iraqi – all the same to stinking Russian tools.
Let’s drop that, not relevant right now.
Look at me: a Russian listening to Eyal Golan
Faded jeans, gel in his hair,
Platform shoes, I tried but no one seemed to care
I always stayed a foreigner, strange kind of stranger.
Who am I, who am I, who am I, what?
In high school I tried to get back to my roots
“Belomor” cigarettes and Russian swear words
I hung out with the slackers, smoking out back
Wearing a tracksuit, accent so fake
But I failed to fit in, blend with the masses
My Russian vocab was zilch, what were my chances.
In the army I finally realized what’s what
In the beds of elite girls I screwed my way to the top
The canon was revealed to me in all its glory
I swallowed it without gagging, no worry
Two servings of Leah Goldberg, Alterman and Oz
I became an Ashkenazi without any flaws.
I rested on my laurels
Thought I found out who I was
‘Til somebody blurted out: Nah,
Who am I, who am I, who am I, what?
I searched far and wide for who I was
Until I finally found a clear response:
I am Russian
I am a Russian Israeli or Israeli Russian or Hebrew-speaking Russian or Russophone Israeli or Israeli whose mother tongue is Russian
I mean, whose mother talks to him in Russian and he answers her in that language
Unless he wants to make a point and then he switches to Hebrew to make that point
Because, for real, Hebrew is his language
He’s an Israeli, the case’s closed, enough already! The guy’s Israeli!
But then again: what is Israeli?
Who am I, who am I, who am I, what?
מי אני מה