1990/Who am I, what?

Two poems that use humor to revise the traditional narrative of Soviet Jews' triumphal arrival in Israel.

Arik Eber’s poems chart the thorny journey of an ex-Soviet Jewish émigré to find his place in Israeli society. Written by a poet and spoken word artist who is equally at home in Hebrew and Russian, Eber’s poetry gives voice to the author’s raw experience of dual diaspora, loss of identity, and cultural hybridity.

In the poems which follow, Eber taps into humor and grotesque irony to revise the triumphalist Zionist narrative of Soviet Jews’ arrival in Israel. With a timeline extending from the late Cold War era into the 1990s and the new millennium, these poems demonstrate that for many ex-Soviet immigrants, the desired homecoming was never achieved. Instead, the poems give voice to the complex experience of having multiple homes while experiencing homelessness.

Arik Eber was born in Leningrad (today St Petersburg) and arrived in Israel in 1990. He is a musician, poet, spoken word artist, and one of the co-founders of the Israeli Poetry Slam association. To date, he released two music albums: Meanwhile I Can Say (2018) and A Father in the Making (2019). His poetry has been published in leading literary journals and magazines in Israel and performed at various venues across Israel.

Both poems were translated into English by Alex Moshkin and Zackary Sholem Berger.

Credit: Gaya’s Photos

1990

A boys choir from Israel arrives at the Grand Choral Synagogue in St. Petersburg

This is how 1990 began

I don’t remember any of their songs

And that’s not the point really

What I do remember is the chewing gum

Bazooka

That they handed me

I’d never seen anything like it

A comic strip that absolutely nobody could understand

What’s funny about it

I chewed this gum for two weeks in a row

Chewing during the day

Then carefully laying it on a shelf at night

A ritual I repeated with all chewing gums

Which were then

A truly rare

Commodity.

They took away my dog

A Rottweiler named Chase

Sold it to a security company

For a long time I’ll be shaken by the thought: what did they do with that benevolent creature

Although we got him for protection from the antisemitic mob

Actually he’d lick anyone who’d enter the house from head to toe.

Dollar

My dad’s friend gives me a dollar and says

Hide it in your shoes when you go through customs

Traitors are not allowed to take foreign currency out of the country

I’m frightened

But succeed in the task like James. Fucking. Bond.

Actually, we were supposed to move to the United States

But it closed the door right in our faces

Imagine

How easily

I could be Amurican right now

Doing spoken word in Wisconsin or something.

A friendly clerk at the Ben Gurion airport decides

That the name my mother gave me

Isn’t suitable for the Israeli climate

So he writes on my ID card instead

Ariel

Why not Arnon

Or Arie

or

Boaz

Why not Boaz?! Boaz is a good fit for me, no?

Or something practical like

Aaron

With Aaron I’d probably be a star student in the religious school where I spent second grade

Not because my parents believed in the Jewish God or anything like that

But because that school was just across the street and free

And that’s perfect for a Russian boy, poor and stinking

There for the first time in my life I heard the phrase:

Stinking Russian.

By the way, do you know why Russians stank in the early 90s?

I have a theory

As you know, they took all their furniture

All of them

And stuck them into tiny containers

In unbearably humid conditions

And shipped them across the continent for six months

Offloaded them in some port in Haifa or Ashdod

Then all this half-rotten furniture was crammed into tiny apartments

What the hell did they expect?

The stench stuck to everything

Like communism.

We didn’t think it would collapse

My father would tell me a few years later

We thought it was just a lull, things would get back to normal,

We had to take advantage of this slit in the Iron Curtain

He was wrong

Communism crumbled

The nimble-fingered and quick-witted managed to seize a juicy piece of property

belonging to the state

Some of his good friends got

Incredibly rich

My Dad

Cleans a pool in Neve Yaakov in East Jerusalem

My mother cries

For his two academic degrees

For her medical studies

For the elegant buildings of St. Petersburg which she left behind

Because of the heat

Because she can’t talk to strangers on the street

At the sight of her two sons

In gas masks

In a “sealed” room

Dreading death by gas

That’s how 1991 began.

1990

מקהלת בנים מארץ ישראל מגיעה לבית הכנסת הגדול בסנט פטרבורג

כך התחילה שנת 1990

אני לא זוכר בדיוק מה הם שרו שם

זה גם פחות משנה

אני זוכר בבירור את המסטיק

בזוקה

שהם הביאו לי במתנה

מסטיק שכמותו לא ראיתי מעודי

עם קומיקס שאני ואיש סביבי לא היה מסוגל להבין

מה מצחיק בו

לעסתי את המסטיק הזה במשך שבועיים

לועס כל היום

מניח על המדף בלילה

כמו שעשיתי עם כל המסטיקים שלי

שהיו אז מצרך

כל כך

.נדיר

לוקחים לי את הכלב האהוב שלי

רוטווילר בשם צייס

ומוכרים אותו לחברת שמירה

לימים אני אתחלחל מהמחשבה, מה הם עשו שם לאותו ייצור אוהב אדם

שאמנם נקנה בכדי להגן עלינו מפני הפורעים האנטישמיים

.אך למעשה היה מלקק מכף רגל עד ראש כל מי שנכנס לבית

דולר

חבר של אבא שלי נותן לי דולר במתנה ואומר

תחביא אותו במגף כשאתם עוברים במכס

אסור לבוגדים להוציא מט”ח מהמדינה

אני מת מפחד שייעלו עליי

.אבל צולח את המשימה כמו ג’יימס פאקינג בונד

בכלל היינו אמורים לעלות לארה”ב

אבל אלה סגרו את דלתות העלייה ממש בפרצופינו

תארו לכם

באיזו קלות

הייתי יכול להיות אמריקאי עכשיו

.לעשות ספוקן-וורד בוויסקונסין או משהו כזה

פקיד נחמד בבן גוריון מחליט

שהשם שנתנה לי אימי

לא מתאים לאקלים הארצישראלי

כותב בתעודת הזהות

אריאל

למה לא ארנון

או אריה

או

בועז

?למה לא בועז?! תפור עליי בועז, לא

או משהו פרקטי

אהרון

‘עם אהרון בטח הייתי מככב בבית הספר הממלכתי דתי בו ביליתי את כיתה ב

לא בגלל שההורים שלי האמינו באלוהיי ישראל מי יודע מה

אלא שבית ספר מעבר לכביש ובחינם זה מושלם

לילד רוסי, עני ומסריח

שם לראשונה אני שומע את צמד המילים

.רוסי מסריח

?אגב, אתם יודעים למה רוסים הסריחו בתחילת שנות ה 90

יש לי תאוריה

הם לקחו את כל הרהיטים שלהם

כל הרהיטים שלהם

דחסו אותם למכולות

בתנאי לחות לא אופטימליים

השיטו אותם במשך חצי שנה מסביב ליבשת

פרקו אותם באיזה נמל אשדוד או משהו

ואז דחסו את כל הרהיטים הרקובים למחצה הללו לתוך דירות קטנטנות של עולים חדשים

?מה הם ציפו לעזאזל

הסרחון דבק בהכל

.כמו הקומוניזם

לא האמנו שהוא ייפול

ייאמר לי אבא שלי כמה שנים לאחר מכן

חשבנו שזאת רק הפוגה זמנית עד שיישוב וייעמוד על רגליו האיתנות

ואת החלון הזה שנפער במסך הברזל חייבים לנצל

הוא טעה

הקומוניזם התפורר

מהירי המחשבה והיד הצליחו לתפוס נתח עסיסי מרכוש שהיה שייך עד אז למדינה

כמה מחבריו הטובים התעשרו

עושר של ממש

אבא שלי

מנקה את הבריכה של נווה יעקב בירושלים

ואמא שלי בוכה

בוכה על שני התארים שלו

על לימודי הרפואה שלה

בוכה על החום

על חוסר היכולת לדבר עם זרים ברחוב

על בנייניה האציליים של סנט פטרבורג שהיא השאירה מאחור

בוכה למראה שני בניה

במסכות אב”כ

בחדר אטום

.בצל איום של מוות בגז

.כך התחילה 1991

“Who am I, what?” 

At eight: cut right out from the Soviet Union

And pasted into Israel. What could I do?

I, a Russian boy, in a religious school

Who was told that God rules

But just as I learned how and when to pray

My parents decided that God was not the way

First they say religious, then they say not. For God’s sake!

What am I, who am I, who am I

Who am I, who am I, who am I, what?

In middle school I took another look around

Confused, what can I do if there’s no God to be found

I realized that in Jerusalem to be popular and cool

I had to be more like the Moroccan youth

Moroccan is code for all Mizrahi Jews

Moroccan, Iraqi – all the same to stinking Russian tools.

Let’s drop that, not relevant right now.

Look at me: a Russian listening to Eyal Golan

Faded jeans, gel in his hair,

Platform shoes, I tried but no one seemed to care

I always stayed a foreigner, strange kind of stranger.

Who am I, who am I, who am I, what?

In high school I tried to get back to my roots

“Belomor” cigarettes and Russian swear words

I hung out with the slackers, smoking out back

Wearing a tracksuit, accent so fake

But I failed to fit in, blend with the masses

My Russian vocab was zilch, what were my chances.

In the army I finally realized what’s what

In the beds of elite girls I screwed my way to the top

The canon was revealed to me in all its glory

I swallowed it without gagging, no worry

Two servings of  Leah Goldberg, Alterman and Oz

I became an Ashkenazi without any flaws.

I rested on my laurels

Thought I found out who I was

‘Til somebody blurted out: Nah,

You are just an Ashki-passing Russian from nowhere.

Who am I, who am I, who am I, what?

I searched far and wide for who I was

Until I finally found a clear response:

I am Russian

I am a Russian Israeli or Israeli Russian or Hebrew-speaking Russian or Russophone Israeli or Israeli whose mother tongue is Russian

I mean, whose mother talks to him in Russian and he answers her in that language

Unless he wants to make a point and then he switches to Hebrew to make that point

Because, for real, Hebrew is his language

He’s an Israeli, the case’s closed, enough already! The guy’s Israeli!

But then again: what is Israeli?

Who am I, who am I, who am I, what?

מי אני מה 

בגיל שמונה גזרו אותי מברית המועצות
הדביקו בישראל ומה יכולתי לעשות
אני ילד רוסי בבית ספר דתי
אומרים שאלוקים זה הדבר האמיתי
למדתי עם הזמן מתי ואיך להתפלל
פתאום ההורים שלי החליטו שעדיף לגדול בלי אל
אמרו לי דתי עכשיו אומרים לי חילוני בחייאת
מי אני מי אני מי אני
?מי אני מי אני מי אני מה
בחטיבה אני מביט היטב סביבי
תוהה מה עליי להיות עכשיו כשאלוהים כבר לא איתי
קולט שכדי להיות קצת פופולארי בירושלים
אני צריך להדמות יותר למרוקאיים
מרוקאי זה שם קוד לכל המזרחים
לא מבדילים בין מרוקאי לעיראקי הרוסים המסריחים
אבל עזבו אתכם עכשיו, זאת סתם הערת שוליים
תראו, ילד רוסי עם אייל גולן באזניים
ג’ל חוחובה בשיער, ג’ינס לבן מחורר
נעלי פלאטפורמה, שום דבר לא עזר
ניסיתי וניסיתי, נותרתי זר, מזן מוזר
?מי אני מי אני מי אני מה
בתיכון אני מנסה לחזור לשורשים
סיגריות בילמור וקללות של רוסים
עם המגניבים המנודים יושב במחששה
לובש אימוניות ומזייף מבטא
כשלון, לא הצלחתי להתקבל להמון
חסרו לי כבר יותר מדי מילים בלקסיקון
רק בצבא קלטתי מי מו מה
דרך מיטות בנות האליטה התברגתי לחברה
הקאנון נגלה אליי במלוא תפארתו
ואני בלעתי אותו לאורכו לרוחבו
שניים לאה גולדברג, אלתרמן ועוז
לא תמצא אשכנזי ממני במחוז
נחתי על זרי הדפנה
חשבתי שמצאתי מי אני מה
ואז מישהי לפתע פתאום פלטה
אתה רוסי משתכנז בלי ארץ מוצא
?מי אני מי אני מי אני מה
חיפשתי ארוכות מאוד מי אני מה
וסוף סוף מצאתי תשובה ברורה
אני רוסי
אני רוסי ישראלי או ישראלי רוסי או רוסי דובר עברית או ישראלי דובר רוסית או ישראלי ששפת האם שלו רוסית
זאת אומרת אמא שלו פונה אליו בשפה הזאת והוא עונה לה ברוסית
אלא אם כן הוא רוצה להעביר נקודה ואז הוא מחליף לעברית ומעביר את הנקודה הזאת
כי תכלס, עברית זאת השפה שלו
!אז הוא ישראלי, ישראלי, סגור העניין, סוף פסוק, די! אסלי ישראלי, ישראלי, הבנאדם ישראלי
?מה זה ישראלי
מי אני מי אני מי אני מה

Leave a Reply

Your email address will not be published.

Related Articles

How Much Time is Left is Not a Question but a Door

Liat Simon Israel Eliraz

A selection of English translations of work by the late Israeli poet Israel Eliraz.

Different Kinds of Silence

Reut Ben-Yaakov

The surprising parallels in the lives and poetry of Natan Zach and Aharon Almog, and their place in Israeli literary history.

Distant Strains

Joanna Chen Sarai Shavit

A selection of English translations of work by the poet Sarai Shavit.

Concerning That Burning

Yael Statman Maayan Eitan

A selection of English translations of work by the poet Yael Statman.

An Autobiography in Four Parts/Scroll Down for Original in Hebrew 

Dory Manor

A specially commissioned translation of poetry by leading Israeli poet Dory Manor.